דבי טל

אורית רזילי - חברה

 

קלישאה אומרת שמשפחה לא בוחרים , חברים –כן.
אצלנו, החברות בחרה אותנו ומהר מאוד הפכנו למשפחה.
גידול ילדים , ארוחות שישי ,חגים וכל מה שעושים חברים שהם גם משפחה.
אבל דבי, בשבילי את לא רק משפחה , זו חברות אמת , מודל של ערכים ,
מצפון, רוחב לב, נתינה, גדלות רוח ומשפטי חוכמה וטעם , תמיד שצריך.

דבי ומשפחת טל מסמלים עבור כולנו דגם למשפחה נאצלת .
תמיד ביחד, תמיד תמיד אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד.
לכידות ועוצמה שמעניקה כח גם לסביבה הקרובה. כשילדתי את נועה, חיכית עם אבי מחוץ לחדר לידה עם כריכים ושתיה וכשחזרתי הביתה,
החדר של התינוקת היה מתוקתק ומאורגן.
דבי וניר הקטן (שהיה פחות משנתיים) השאירו את אותותיהם בחדר. ובזכותך חזרתי הביתה כמו מלכה.
רצית שלכולם יהיה טוב , נעים ונוח ושאף אחד לא ייפגע , לא ירגיש מחוץ למעגל.
זו הייתה מטרת על ולמענה פעלת תמיד. רופא השיניים הפך לחבר ,הגנן לבן בית , החשמלאי לאיש סוד ,
אם הבית למשפחה. מי שעבר אצל דבי נשאר שנים והפך חבר נפש.

לא היה חג בו לא תרמת מכל הלב, למי שזקוק, שצריך, שרוצה.
תמיד חילקת את תרומותיך בנדיבות למספר גופים כדי לא להפלות אף אחד וכדי לא להוציא עין רעה.
"ליתר ביטחון" נהגת לומר. דבי צמה בשביל כולנו ,כדי לא להתגרות בגורל,
שנהיה כולנו בריאים. לא הייתה שיחה שלא הסתיימה במשפט : "העיקר הבריאות" .
לא משנה באיזה גיל היינו ועל מה שוחחנו. דבי הבינה לפני כולנו, עוד כשהיינו ממש צעירים ,
מה סדרי העדיפויות ומה קודם למה. השנה האחרונה הייתה שנה קשה, שנה של פרידה ועצב אבל גם שנה של אהבה,
חברות וקבלה אין סופית מצד המשפחה והחברים הקרובים.

לדבי שנתנה ונתנה - ניתנה ההזדמנות הנדירה לקבל חזרה אהבה ללא גבולות, דאגה , מסירות ,חברות,
בעיקר מצד טל, המיוחד ויוצא הדופן, מילדיה המקסימים ומכל משפחתה וחבריה הקרובים.

דבי נפטרה בחג הפסח הוא חג החירות.
חירות אפשר גם לקרוא מלשון חריתה , כשחורתים על סלע – הכתוב הופך להיות חלק מהסלע .
דבי , את חקוקה על ליבנו , תמיד תהיה חלק מאתנו , לעד נזכור את דמותך הנפלאה.

 

אוהבת אותך,

אורית