דבי טל

יעלי אוברבאום - חברה

 

דבי אהובה,
פרס אמר, שכל הספד מתחלק ל-3 חלקים. המנוח, אני והמנוח, ואני.
דבי אנחנו כמעט 47 שנים יחד. אין כאן חלוקה לשלושה חלקים.
זה סוג של זוגיות ובה אין ספור אירועים, וחוויות . היחסים שלנו אופיינו באמון מוחלט.
עד כדי כך האמנתי בך, שבכיתה ח' בבוחן בתנ"ך העתקתי ממך מילה במילה כולל את שמך.
לכבוד הנסיעה האחרונה לחו"ל עם משפחתי המורחבת אמרת לי, שכדאי, שאקנה לכל 20 המשתתפים פיג'מה זהה ויש אף לבצע צילום משותף.
המשימה בוצעה במדויק למורת רוחם של חלק מהנוכחים וכשנשאלתי למה זה חשוב עניתי, שככה, כך אמרת.
נדיבותך אופיינה בחוסר גבולות לכל הסובבים אותך, כלפי בני ביתך ואליי.
בשנה שעברה, כשלא הייתי בארץ ביום הולדתה של נעמה, זה היה אך ברור לך, שאת תמלאי את מקומי.
ביקשתי ממך, שתכיני לנעמה עוגה לצבא ואת אמרת, שתכיני בנוסף גם סנדוויצ'ים ל-35 חיילים.
משפחתי הפכה להיות חלק ממשפחתך. דבי יקרה,היית היפוכונדרית טיפוסית.
כל יום במשך 47 שנים דברנו בטלפון לפחות פעם אחת ביום, ולפעמים גם 5.
השיחה נפתחה בעובדה שלא ישנת כל הלילה, מה כואב לך היום, ואיזו מחלה סופנית תוקפת אותך ברגע זה.
בגיל 24 רכשת ביטוח למחלות סופניות. למשמע ספקנותי התמידית באמיתות הדיאגנוזות חזרת ואמרת שבסוף נצטרך לכתוב על קברך "אמרתי לכם".
טוב, אז אני מודה צדקת, ועוד איך צדקת...
ואתמול כשראיתי איך מוציאים אותך מביתך בפעם האחרונה תפסתי את עצמי מושיטה את היד להתקשר אליך,
לספר לך מה קורה פה. ואת כבר לא תתקשרי אלי בבוקר לריטואל היום יומי.

שלך יעלי