דבי טל
בת זוג, אמא, סבתא, אחות, דודה, חברה, אהבת חיינו
ניר טל - בן
אמא יקרה לי יקרה…
איך אהבתי להגיד את זה,כל שנה כל השנה... והיום זה בעיקר משמש לי כשורות פתיחה מרשימה להספדים ואזכרות, הנאומים האהובים עליי בשנה…
את האמת שלא התאפקתי והתחלתי מלקרוא את מה שכתבתי לך בשנה שעברה…
מה אני אגיד לך לטוב ולרע נדהמתי לראות שזה דומה עד זהה בצורה מבהילה לכל הדברים שהתכוונתי לרשום הפעם (מזל שיש לי זיכרון כזה חלש ולא זכרתי מה רשמתי אז ניתן לטעון שזה אותנטי) והתחושות הינן אותן תחושות, קצת פחות כעס על העולם, יותר זלזול ואכזבה מהעולם, אותו כאב, אותו מחסור…
אני מודה שאפילו חשבתי לאות מחאה על הכאב שלא נותן מרגוע להקריא את אותו טקסט בדיוק אבל ידעתי שלעומת כולם שלא יזכרו כלום מדברי משנה שעברה את לא תשכחי אף מילה…
רמות ההקשבה שלך הן משהו שלא נוכל לשחזר אותו ככל הנראה לעולם… את שאף פעם לא השתעממת ממה שאמרנו לך, סיפרנו וחלקנו ותמיד ידעת לתת את התחושה שאנחנו יחידים, מיוחדים, מעניינים ומרתקים אותך ושאת תמיד צמאה לשמוע ולהקשיב… אוי איזה תחושה עילאית זאת… אפשר להגיד קדיש על זה…
אז מה אני אגיד לך, לא איש בשורות אני היום… עברה לה עוד שנה…
עוד שנה בלי מוסיקה פרט למוסיקה קלאסית
עוד שנה בלי יום שישי אחד שמח באמת,
עוד שנה בלי שאני מעדכן אף אחד שהגעתי ליעד, לא משנה מה הוא.,
עוד שנה עם לחשוב עלייך בממוצע של פעם בשעתיים לפי הספירה האחרונה.
עוד שנה שהכאב לא נותן מרגוע,
עוד שנה של תחושת חוסר הוגנת כלפי העולם האכזר הזה.
עוד שנה מחורבנת של המון מחסור עברה עלינו בלעדייך…
עוד שנה של הרבה פחמימות מנחמות גם :)
אני חייב להגיד שאני רק יותר ויותר מאוכזב מהעולם הזה והמורה שלו לסטטיסטיקה לא משנה איך קוראים לו למעלה. על יכולת קבלת ההחלטות ובחירת ההסתברויות שלו, על איך בגלל טעות סטטיסטית הוא דפק לנו את החיים… היו לנו חיים מושלמים, ידענו את זה לא התלוננו ולא התבכיינו, הייתה לנו פרופורציה נכונה והיה לנו טוב!
חוק שימור הבאססה אומר שחייבים לאזן את כל הטוב הזה עם קצת כאב וצער.
הוא בחר להקריב את מי שהקריב חייו (גם אם בהנאה) לטובת הסביבה הקרובה שלו…
אני חושש שזאת שריטה שקיבלתי ממך, את היכולת לשאת על הגב את כל העולם ואשתו, להיות רגיש לכל סיטואציה ומצוקה של אדם ברמות מטלטלות ועל ידי כך לתת לכל אחד את התחושה שהוא חשוב ועוד להנות מזה… אני רק מקווה שזה לא יגרום לי לטעויות סטטיסטיות כמו שקרו לך כי כפי שדיברנו על זה הרבה בזמן המחלה… אין ישות מכוונת אבל יש סיבה ותוצאה תמיד, גם אם היא לא נראית…. ולתת את כולך לכולם משאיר אותך חשוף, מרוקן ופגיע למחלות.
יש לי שתי התנצלויות גדולות על דברים שהבטחתי ולא קיימתי… ואני יודע שאת אומרת אין צורך נירוש תתרכז בדבריים יותר חשובים אבל אני לא רואה את זה ככה…
-
הבטחתי שאכין ספר שלם עלייך כדי שיהיה לדורות הבאים ולצערי למרות שנעשו כמה צעדים לכיוון - נכשלתי… מעניין מהי הסיבה האמיתית אבל כנראה שמשהו עדיין מעכב אותי בנושא ולא יושב לי נכון.. אבל זה יקרה גם יקרה!!
-
השני זה הקרן הנצחה המשפחתית לזכרך… שתשמור על המורשת שלך כפי שהיה לך חשוב יותר מכל, לדאוג שכל המשפחה הקרובה תהנה מחוויות מבית גידולך תוך שאיפה לבריאות, אושר, שמחה, אהבה והצלחה… יש לי עוד קצת קושי עם בני המשפחה האחרים שלא מבינים מה אני רוצה ולמה זה טוב אבל כמו שאנחנו יודעים זה לא יפריע לי לגרום לזה לקרות! ייבנה מנגנון הנצחה שידאג שהמורשת שלך תעבור למשפחה בלי להיות תלוי רק בסיפורים היסטוריים, סמכי עליי הם יבינו!
אמא מה אני אגיד לך עברנו להיות משפחה מתפקדת, עדיין נפגשים בממוצע פעם וחצי בשבוע ומבלים ביחד, צוחקים ואפילו עושים קריוקי רחמנע ליצלן, אבל...מתחת לפני השטח כל אחד מדמם להנאתו את הכאב ואת המחסור ולא שוכח את זה אפילו לא ליום אחד בודד… עדיין במונחים ממוצעים אנחנו משפחה מצטיינת מעל הממוצע אבל באופן יחסי למושלמות שהייתה לנו אנחנו עוד לא שם ועדיין לא מצליחים לשמור על הסטנדרטים הגבוהים שייצרת - ואהו זה קשה שאין אותך שתדאג לזה….
חוץ מזה איך אני, אני תשוש כמו שאפילו אני לא הייתי בחיים, אני תשוש ומרוקן, מתנחם ומנחם כל היום, כואב לי וכואב את כאבם של אחרים, מזדהה, נאטם ובורח ובקיצור - סובל להנאתי…
מצד שני מה שהכי מוזר זה שאני לא רוצה שזה ישתנה או יעבור, העולם צריך לשלם על הטעות שהוא עשה ואני לא רוצה לעזור לו להוריד את הרגשי האשם שהוא אמור להרגיש… לא מגיע לו שנעבור קדימה, לא מגיע לך שנעבור קדימה ואני לא יכול לחשוב על זה, גם אם הפסיכולוגיה תטען אחרת….
מה שיפה והיית אוהבת לראות זה שאנחנו חיילים די טובים של החיים…. החיים התאכזרו אלינו בנושא הזה חבל על הזמן ואנחנו ומתעקשים לתפקד היטב, להשאר נורמטיבים, לא להשבר, לייצר ערך לסביבה ולעולם… כל אחד בדרכו שלו מוצא את הדבר שעושה לו טוב במגבלות ועושה… כל אחד בדבר הקטן שהוא עושה טוב יחסית ומנסה לשנות את העולם, ולתקן ולהשפיע דרך היצירה שלו על העולם המעוות שאנחנו חיים בו וממשיכים להצטיין כל אחד בתחומו טפו טפו אבל מבפנים שבורים כל אחד לעצמו וביחד כקבוצה...
יש שיר שחרוט לי מאז שהיינו בהופעה האחרונה של כוורת בפארק ביחד לפני שנתיים וחצי שאת כבר היית חולה, גידי התחיל לשיר את השיר הזה ואני קלטתי שהוא שר את זה ומקדיש לענת גוב ודומע והסתכלתי עלייך לראות אם תחשבי על זה והתפללתי שלא…. אבל כמובן שעם רמת האינטילגנציה הרגשית שלך הרגשת את זה והסתכלת עליי במבט חצי מבוהל חצי עצוב, הסתכלנו אחד על השנייה דמענו וחייכנו…
תחת שמיים ריקים
נשען על מילים באוויר
ביד עוד אוחז
את הריח של גופך
המקום שנגעת בי שורף
ואת אינך
תחת שמיים שחורים
עומד מקופל מכאב
חוזר לחפש שוב
אותך בתוך החשיכה
לראות אם את עדיין בוכה
ואת אינך
במקום בו עמדת
נשאר רק אוויר
בלי חמצן
ואני עומד נאחז באוויר
נאחז באוויר
ואת אינך
שרון והבנות….. בלי שאת יודעת כמה אנחנו חושבים עלייך על בסיס יומי בטיפול בילדות, כמה שאת משפיעה בכל שלב…. כמה שרון דואגת להשריש אותך בליבן של הבנות.. ששרון מכינה עם הבנות משלוחי הבנות כמו שסבתא דבי הכינה שני משלוחים כדי שיהיה להן משלוח יפה בכל מקרה שיגרילו משהו מכוער בגן, או עיצוב המשלוח עם בלון וכובע כדי שהמשלוח ייראה כמו ליצן, אם זה בפורים להשקיע כאילו אין מחר, או בהפרחת בלונים לשמיים ביומולדת שלך לפי מספר השנים כמו שתמיד עשית לכולנו, חוגים והסעות בלי סוף ועוד שאר הירקות כדי לתת ולתת בלי סוף ובלי לחכות לתמורה….
זה עוד בלי להזכיר את רמות הסובלנות שאנחנו מגייסים לעיתים והאמפטיה רק מתוך הידיעה שאת מסתכלת עלינו ומנסה להכווין להרגיע ולאזן מלמעלה, בלי ללחוץ ובלי להשפיע, כדרכך, מעורבת אך לא מתערבת… איזה סטנדרט מאתגר...
מיה…. מיה ללא ספק זה סרט למתקדמים…. אז הפסיכולוגיה טוענת שילד בן 3-5 ישכח אנשים מתים באופן מיידי וזה טבעי ולא צריך להתעצב… הם לא פגשו את מיה, הם לא פגשו אותך… אני מודה שאנחנו מאוד נזהרים לא לחפור יותר מדי בנושא כדי לא להשפיע יותר מדי א ב ל…. כמה שמיה זוכרת ורגישה שאין דברים כאלה… מיה זוכרת אותך וכואבת את מותך לא פחות מאיתנו אם לא יותר…
משפטים שיוצאים לה בלי שאנחנו מדברים על הנושא, כמו:
״אני חושבת עליה גם שאני ישנה וגם שאני ערה״
״חבל שהיא היית זקנה והייתה צריכה ללכת, אני מאוד רוצה לשחק איתה ולעשות יצירות״
״סבתא תמיד הייתה משחקת איתי הכי כיף מכולם ונותנת לי כל מה שאני רוצה גם שאתם אמרתם לא״
או הצעות יעול כמו: ״אולי היא תחזור ותהיה אחות שלי״
או שהיא מוצאת כוכב מנצנץ בשמיים ואומרת הנה סבתא שם בכוכב, ושאני שואל אותה מה את רואה בכוכב שלה אני מקבל תשובה מרגשת - ״הרבה אהבה״
אפילו בטיימינג מפתיע השבוע הלכנו להצגה של הפיל שרצה להיות הכי…. הוצאנו את הפילים שעשית למיה לטיול ואין ספק שהיא הלכה כמו טווס בהופעה בעוד כל הילדים מריירים על הפילים הללוֿ... ולמי ששאל מאיפה הם ואיך אפשר לקנות אותם סיפרה שזה סבתא דבי עשתה לה רק לה ואין כאלה וגם סיפרה שהיא מתה אבל היא עדיין בלב שלה….
איזה הפסד היא הפסידה… איזה הפסד אנחנו כולנו הפסדנו…
ובנוסף הלב נצבט שדניאל המתוקה מדברת ואומרת: ״סבתא דבי זה סבתא של מיה״ וגם היא מכירה את זה שאת המטבח את בנית והפילים גם כן ומדי פעם אפילו והשבוע עוד הוסיפה שהיא רוצה ללכת אלייך…. גם אני….
רוב הזמן שאנחנו מסתכלים על מיה ועל דניאל ועל ההתפתחות שלהן אנחנו פשוט מבינים כמה שהיית נהנית וכמה שזה לא הוגן שמנעו ממך את ההנאה הזאת...
כדי בכלל להפיל אותנו השנה גם נבחר כשיר השנה בגן להופעת הסיום - השיר יש בי אהבה…. לשמוע את מיה שרה את זה זה על סף הלא אנושי כמה זה רגיש וכמה מזכיר את הסצינה שנפרדנו ממך בשיר הזה בשעות האחרונות… לא התאפקנו והסברנו לה שזה שיר מאוד מיוחד בשבילנו ומודה שאפילו ניסינו לפתות אותה שנקליט אותה ונשמיע לך היום, אבל... כבת של אבא שלה היא לא אוהבת לעשות מה שאומרים לה לעשות - אז דחינו את זה…
אבא רועי ויוני, מה אני אגיד לך לא פשוט…. אני יודע שמכורח הנסיבות, הדמיון אלייך ובקשתך אליי, אני אמור לדאוג למצב הרגשי של כולם ובכלל… לא יכול להגיד שאני מצטיין יתר על המידה… אני משתדל ומקווה שאשתפר בשנה הקרובה… ביינתים מאוד תשוש ועושה את המירב כדי לעמוד בהבטחה שלי ברוב הזמן…
אני מודה שאני אפילו לא יודע מה אני מאחל לעצמי לשנה הקרובה, שבר כלי בגוף של אדם,
או מה הייתי מאחל לעצמי שיקרה או לכל הפחות מה היית רוצה להיות מסוגל להגיד בפורום הזה בשנה הבאה…
אופ אופ טראללה שרדתי עוד שנה אולי…. החיים הם קצרים אומנם אבל המוות אינסופי….
אולי להיות מסוגל להגיד שחייתי ״את היום״ כמעט כל יום, שצברתי הרבה רגעי אושר משפחתיים,
לא חשבנת לעולםי אלא זכרתי שהחיים הם קצרים ושצריך לנצל אותם ולא לדחות כלום למחר כי מי יודע…
שאספתי חוויות ולא אגרתי חלומות...
מה אומר ומה אגיד - החיים אינם חיים והמתים אינם מתים… היה אדם ואיננו עוד.. אוי החיים שהיו ולא יהיו עוד לעולם….
באהבה נירוש